הכרעת דין בתיק תת"ע 9638-09

בפתח החלטתי אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם בתיק זה וזאת מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בהתאם לו הואשם הנאשם כי ביום 8.6.09 בשעת צהרים בכביש 90 בין קילומטר 172 ל-173 יצא לעקיפה של רכב מסוג משאית כאשר הוא חוצה קו הפרדה לבן ומבלי שהדרך היתה פנויה מספיק לביצוע העקיפה בבטחה. עבירות בניגוד לתקנות 47 (ה) (5) ו- 47 (ד) בתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

הנאשם כפר באישומים וטען כי עקף בצורה בטוחה ולא חצה קו הפרדה לבן.

מטעם המדינה העיד עד אחד בלבד - רס"ר שחר אוסקר אשר גם ערך את דוח וסקיצה במקרה זה.

בהתאם לדוח (אשר הוגש במקום עדותו הראשית של העד) תאר השוטר כיצד נסע בנתיב שמול הנאשם עת ראה אותו יוצא לעקפה.

וכך רשם השוטר -

"ראיתי את הרכב הרשום בדוח מבצע עקיפה של משאית תובלה שתי עגלות כאשר אני בטווח קצר ממנו , הבהבתי לנהג עם האורות, הנהג המשיך בעקיפה כתוצאה מכך אני נאלצתי לרדת לשול, הייתי תוך כדי בלימת הרכב וזאת על מנת להימנע ממצב של מסוכנות."  

בהמשך דבריו מתאר השוטר כי העקיפה הסתיימה כאשר הנהג חוצה קו הפרדה רציף.

עת נחקר השוטר נגדית, לא הצליח השוטר לתת תשובה (אף לא בהערכה) של המרחק אשר היה בינו לבין הנאשם עת הבחין בו לראשונה.

העד אישר, כי הוא אכן הגיע מעיקול בכביש עת נחשף לראשונה ליציאת הנאשם לעקיפה.

בנוסף לא יכול היה השוטר להעריך את מהירות הנאשם בזמן האירוע וטען כי היא לא רלוונטית.

אף שלא מצאתי בעדות השוטר כל סימן לאי אמירת אמת, עדיין מצאתי עדות זו חסרה בפרטים מהותיים כגון חוסר יכולתו להעריך את המרחק ממנו לנאשם עת זה יצא לעקיפה.

שאלת המרחק היא קריטית לעבירה בניגוד לתקנה 47 (ד) שכן עצם המרחק ויכולת ההערכה שלו היא יסוד מיסודות העבירה.

מיד עם תום עדות השוטר בחר הנאשם להעיד בעצמו.

במהלך עדותו הגיש תמונות אשר צילם בזירת האירוע וטען כי השטח שמתחילת הגבעה ועד לסיום העקיפה לפני שהחל הקו הלבן, הוא קטע ארוך מאד העולה על 400 מטר.

בנוסף טען כי בשום שלב לא סיכן את השוטר, לא גרם לו לרדת לשול הדרך וכי ירידת השוטר לשול הייתה לצורך ביצוע פרסה מצידו אחריו.

עוד טען הנאשם כי מהסיבוב ממנו הגיע השוטר ועד לתחילת הפס הלבן יש 220 מטר.
(השוטר מצידו אישר כי הגיע מהסיבוב וכאמור לא יכול היה להעריך מרחקים)

הנאשם אישר כי נסע בים 90 ל-100 קמ"ש  במקום.